אהבתם של בני האדם הופכת לטהורה רק מתוך הסבל של זיכוך
I
בחייו, פקדו את פטרוס
מאות ניסיונות כואבים.
זיכוך זה היווה בסיס
לאהבתו לאלוהים.
זו הייתה החוויה החשובה מכול, בכל חייו.
אהבתו לאל נבעה מרצונו,
ובעיקר מזיכוכו ומסבלו.
הסבל הנחה אותו לאהוב את האל,
ואותו הוא זכר יותר מכול
אם אנשים אינם סובלים
זיכוכים באהבתם לאל,
אהבתם הולכת בְּתַלְמָהּ –
מתמלאת העדפות.
אם אנשים אינם סובלים
זיכוכים באהבתם לאל,
אהבתם מלאה במחשבות השטן,
II
הנחישות לאהוב את אלוהים כמוה לא כאהבה.
לב האדם יכול לשאת רק אהבה לאל, רצון לספקו,
כאילו הם לשם שמיים ואינם אנושיים.
אך אלה כלל לא יבורכו מול כסאו של אלוהים.
גם אם האדם יֵדע את כל האמיתות,
זה לא סימן לאהבת אמת לאל.
גם אם יש שהבינו
אמיתות ללא זיכוך,
הם אינם מסוגלים להנהיג אמיתות אלה.
רק אנשים מזוככים מסוגלים להבין את
פירושן של האמיתות
ולרדת לגמרי לעומקן.
III
אז מסוגלים הם להנהיג
אמיתות כרצון האל.
אז מחשבתם האנושית תיסוג,
ואנושיותם תצטמצם.
ואז רגשותיהם האנושיים
גם הם יפחתו.
ורק אז כל מעשיהם יבטאו אהבה לאל.
אמת האהבה לאל
לא נושאת פרי דרך ידיעת דברים,
או דרך רצונות והבנה, אלא גובה מחיר יקר.
היא דורשת שהאדם יסבול רבות בזיכוכים.
רק כך אהבתו ללא רבב
ויוכל הוא לְרַצות אלוהיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה