וו וון, העיר ז'נגז'ו, מחוז חנאן
הייתי אדם חלש עם אופי רגיש. כשלא האמנתי באלוהים, לעתים קרובות הייתי עצוב ומוטרד מדברים שקרו בחיים שלי. היו מקרים רבים כאלו, ותמיד הרגשתי שהחיים שלי קשים; בחיי לא הייתה כל שמחה, ובלבי לא היה שום אושר. אחרי שהתחלתי להאמין באלוהים, היה פרק זמן שבו הייתי שמח ושליו במיוחד, אבל לאחר מכן חזרתי להרגיש שוב כמו בעבר. לא יכולתי להבין למה אני תמיד מרגיש כך.
כל זאת עד שנתקלתי בדבריו הבאים של
אלוהים: "
מפני שבני האדם אוהבים את עצמם כל כך, כל חייהם מיוסרים וריקים" ('האמירה הארבעים ושש' מתוך'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'). באותו הזמן חשבתי שאני יודע את הסיבה ליגוני – הייתי יותר מדי יהיר. לעתים קרובות חשתי מצוקה וכאב מכמה מילים לא נעימות שנאמרו לי או ממבט חולף של אדם אחר. חשתי פגוע ועצוב כשטיפלו בי וגזמו אותי. חששתי בנוגע לכיוון שבו מתקדמים חיי... האם כל זה לא קרה בגלל שדאגתי יותר מדי לשמי הטוב, למעמד שלי, לגאוותי, לרצונותיי ולעתידי? בנוגע לתגליות אלו, בעבר חשבתי שמצבי נובע רק בגלל שרבצו על לבי ומוחי כל כך הרבה דברים, בגלל שמחשבותיי היו כבדות, בגלל שהיה חשוב לי לשמור על כבודי ושהייתי שטחי, אבל בזמנו עדיין לא מצאתי את הנתיב הנכון ללכת בו.