אלוהים הוא כל יכול ומעשי במהותו

כנסיית האל הכול יכול | אלוהים הוא כל יכול ומעשי במהותו

I
כשאלוהים עובד באופן מעשי,
מבטא הוא את טבעו וכל מה שהינו.
הוא יכול לעשות מה שאדם לא יכול.
ובזה היא כל יכולתו.
הוא פועל בעצמו. כך מתבטאת מעשיותו.
זכרו זאת היטב:
במהותו הוא כל יכול ומעשי. מחזקים אחד את השני.
כל מעשיו מבטאים את טבעו ואת כל מה שהוא.
הווייתו מכילה את כל יכולתו, את צדקתו ואת מלכותו

קריעת כבלי התפיסות הדתיות| להסיר את הכישוף

כנסיית האל הכול יכול | קריעת כבלי התפיסות הדתיות| להסיר את הכישוף

פו ג'ינואה הייתה אחת מבכירי כנסייה ביתית בסין. כמו משיחיים רבים אחרים, היא הקדישה עצמה לאלוהים בהתלהבות ועמלה קשה בעבודתה עבורו. היא הייתה בטוחה בעצמה מאוד, וחשבה את עצמה למישהי שאוהבת את אלוהים באמת ובתמים. לאחר שהייתה חסידתו של אלוהים במשך שנים רבות, היא האמינה בכל לבה שכתבי  הקודש נכתבו בהשראתו של אלוהים ושכל המילים בכתבי הקודש הן דברי האל. לכן, במוחה, היא תפשה את האמונה באלוהים כשווה לאמונה בכתבי הקודש. היא חשבה שאלה החורגים מכתבי הקודש אינם יכולים להיקרא חסידי אלוהים. היא גם האמינה שכל שעליה לעשות כדי לעלות לממלכת השמיים כשאלוהים יֵרד אל הארץ עם העננים, הוא לדבוק בכתבי הקודש. לכן, כאשר קבוצת אנשים החלה להעיד על עבודת האל הכול יכול באחרית הימים, פו ג'ינואה האמינה בתפיסתם המוטעית של כמרים ובכירים מעולם הדת, ומעולם לא ביקשה לחקור הלאה. יום אחד פו ג'ינואה ביקרה את האחות הֵא, חברה אחרת בכנסייה. האחות הא דיברה על הבלבול שבו היא עצמה הייתה שרויה. "הנבואות על שובו של אלוהים ביסודו של דבר התגשמו כולן, ואלוהים כבר היה אמור לחזור. אז מדוע עדיין לא ראינו את אלוהים יורד עם העננים?" עמיתה פאנג ג'יאנג'י אף ציין שארבעת ירחי הדם כבר הופיעו, מה שאומר שאסונות גדולים ייפלו עלינו בקרוב. על פי הנבואות שבספרי הנביאים ובחזון יוחנן, כנסיית פילדלפיה תועלה השמיימה לפני האסונות הגדולים, ואלוהים יזין את משרתיו ושפחותיו ברוחו כדי להשלים קבוצה של מתגברים בטרם בוא האסונות. אם לא נועלה השמיימה לפני האסונות, קרוב לוודאי שניספה באסונות הכבירים הללו. אולם כעת, "הברק ממזרח" העיד שאדוננו  ישוע כבר שב, הביע את האמת, והשלים קבוצה של מתגברים. האם בזאת הוגשמו הנבואות מכתבי הקודש? האם הברק ממזרח הוא התגלמות של אלוהים ועבודתו? לאחר שהקשיבה לעמיתיה, פו ג'ינואה שקעה בהרהור עמוק והחלה לשקול את העניינים הללו מחדש.

האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים

כנסיית האל הכול יכול | האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים

כולם מרגישים שניהולו של אלוהים מוזר, מאחר שבני אדם חושבים שניהולו של אלוהים לא קשור באדם בשום אופן. הם חושבים שהניהול הזה הוא עבודתו של אלוהים לבדו, שהוא עניינו הפרטי של אלוהים, ועל כן האנושות מגלה אדישות כלפי ניהולו של אלוהים. כך הפכה ישועת האנושות למעורפלת ובלתי ברורה, וכעת היא אינה אלא רטוריקה ריקה מתוכן. על אף שהאדם הולך בעקבות אלוהים כדי לזכות בישועה ולהיווכח ביעד הנפלא, האדם לא מודאג כלל מהאופן שבו אלוהים מבצע את עבודתו. לאדם לא אכפת מה אלוהים מתכנן לעשות ומהו התפקיד שעליו למלא בתוכנית הזו כדי לזכות בישועה. כמה שהדבר טרגי! ישועת האדם היא חלק בלתי נפרד מניהולו של אלוהים ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן להפריד בינה לבין תוכניתו של אלוהים. עם זאת, האדם לא מייחס כל חשיבות לניהולו של אלוהים ולכן הוא מתרחק מאלוהים יותר ויותר. כתוצאה מכך, הולך וגדל מספר בני האדם שהופכים לחסידים של אלוהים שאינם יודעים דברים הקשורים הדוקות לישועתו של האדם, כגון מהי הבריאה, מהי האמונה באלוהים, כיצד יש לעבוד את אלוהים וכן הלאה. אם כן, בשלב הזה, עלינו לנהל שיחה על ניהולו של אלוהים כדי שכל חסיד ידע בבירור את חשיבות ההליכה בעקבות אלוהים והאמונה בו. הם גם יוכלו לבחור באופן מדויק יותר את הנתיב שבו עליהם לצעוד במקום ללכת בעקבות אלוהים אך ורק כדי לזכות בברכות, או להימנע מאסון או להצליח.

איש אינו מודע לבואו של האלוהים

כנסיית האל הכול יכול | איש אינו מודע לבואו של האלוהים

I
איש אינו מודע לבואו של האל, איש לא מברך על בואו.
בנוסף, איש לא יודע את כל שיעשה.
איש לא יודע את כל שיעשה.
חיי אדם לא משתנים, אותו הלב, אותה שגרה.
הוא בקרבנו כמו אדם רגיל,
הוא איננו מתבלט מאמין מהשורה, כמו מאמין רגיל לגמרי.
עיסוקים לו משלו, ומטרות משל עצמו,
ויש בו אלוהות שאין לאדם.
איש לא הבחין בקיום אלוהותו,
או בהבדל בין מהותו למהות האדם.

רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים

כנסיית האל הכול יכול | רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים

כיום, כשאתם רוצים לאהוב את אלוהים ולהכיר אותו, מצד אחד, עליכם לעבור מצוקה וזיכוך, ומצד שני, עליכם לשלם מחיר. אף לקח לא מעמיק כמו הלקח של אהבת האל, ואפשר לומר שהלקח שבני האדם לומדים מחיים שלמים של אמונה הוא איך לאהוב את אלוהים. כלומר, אם אתם מאמינים באלוהים, עליכם לאהוב את אלוהים. אם אתם רק מאמינים באלוהים אך אתם לא אוהבים אותו, ולא הכרתם את אלוהים, ומעולם לא אהבתם את אלוהים אהבת אמת בכל לבכם, הרי שאמונתכם באלוהים חסרת כל תועלת. אם באמונתכם באלוהים, אתם לא אוהבים את אלוהים, הרי שחייכם הם לשווא וכל חייכם הם החיים העלובים ביותר בעולם. אם במשך כל ימי חייכם מעולם לא אהבתם את אלוהים או ריציתם אותו, מה הטעם שאתם חיים? ומה הטעם שאתם מאמינים באלוהים? האין זה מאמץ מבוזבז? כלומר, אם בני האדם אמורים להאמין באלוהים ולאהוב אותו, הרי שעליהם לשלם מחיר. במקום לנסות לנהוג באופן מסוים כלפי חוץ, עליהם לחפש תובנה אמיתית בעומק לבם. אם אתם מתלהבים משירים וריקודים, אבל לא מסוגלים להנהיג את האמת, האם אפשר לומר שאתם אוהבים את אלוהים? אהבת האל דורשת חיפוש של רצון האל בכל. היא דורשת מכם לגשש בעומק לבכם כשמשהו קורה לכם, בניסיון לתפוס את רצון האל, ולהבין מהו רצון האל בנוגע לעניין הזה, מה הוא רוצה שתשיגו וכיצד עליכם להיות מודעים לרצונו. לדוגמה: קורה משהו שמאלץ אתכם לחוות מצוקה. בשלב הזה, עליכם להבין את רצון האל ולהבין כיצד עליכם להיות מודעים לרצונו. אסור לכם לְרַצות את עצמכם. קודם כל, שימו את עצמכם בצד. אין דבר נתעב יותר מהבשר והדם. עליכם לשאוף לְרַצות את אלוהים ועליכם למלא את חובתכם. עם מחשבות כאלה בראשכם, אלוהים יעניק לכם נאורות מיוחדת בנוגע לעניין הזה וגם לבכם ימצא מנוח. כשקורה לכם משהו, בין שהוא גדול או קטן, עליכם לשים את עצמכם בצד ולהתייחס לרצונות הבשר והדם כאלוהים העלובים ביותר. ככל שתְּרַצו יותר את הבשר והדם, כך הם ירשו לעצמם יותר – אם תְּרַצו אותם הפעם, בפעם הבאה הם יבקשו עוד, וככל שהמצב הזה יימשך, כך תאהבו יותר את הבשר והדם. לבשר והדם יש תמיד רצונות ראוותניים, הם תמיד דורשים שתְּרַצו אותם ותשביעו את רצונם בלבכם, בין שבמזון שאתם אוכלים, בבגדים שאתם לובשים, בזעם מתפרץ, בכניעה לחולשותיכם ולעצלותכם... ככל שאתם מְרַצים יותר את הבשר והדם, כך יגדלו רצונותיהם וכך הם יתהוללו יותר, עד למצב שבו הבשר והדם האנושיים מפתחים תפיסות עמוקות עוד יותר וממרים את פיו של אלוהים, מרוממים את עצמם ומטילים ספק בעבודתו של אלוהים. ככל שאתם מְרַצים יותר את הבשר והדם, כך גדלות חולשות הבשר והדם – תמיד תרגישו שאיש לא מזדהה עם חולשותיכם, תמיד תאמינו שאלוהים הרחיק לכת, ותאמרו: "איך יכול אלוהים להיות נוקשה כל כך? למה שלא יקל קצת על בני האדם?" כאשר בני אדם מספקים את בשרם ודמם ומוקירים אותם יותר מדי, הם מוותרים על עצמם. אם אתם אוהבים את אלוהים באמת, ולא מְרַצים את הבשר והדם, אתם תבינו שכל מה שאלוהים עושה הוא נכון כל כך וטוב כל כך, ושהאופן שבו הוא מקלל את מרדנותכם ושופט את היותכם חוטאים הוא מוצדק. יהיו זמנים שבהם אלוהים ייסר אתכם ויטיל עליכם משמעת, ויקים סביבה שתמתן אתכם ותאלץ אתכם לבוא בפניו – ותמיד תרגישו שמעשיו של אלוהים הם נפלאים. לכן תרגישו כאילו אין כאב רב ושאלוהים נהדר כל כך. אם תיכנעו לחולשות הבשר והדם ותאמרו שאלוהים מגזים, תמיד תרגישו כאב ותמיד תהיו מדוכאים. אתם לא תבינו את עבודתו של אלוהים, ויהיה לכם נדמה שאלוהים כלל לא מבין את חולשתו של האדם ולא מודע למצוקת האדם. על כן תרגישו אומללים ובודדים, כאילו נעשתה לכם עוולה גדולה, ובשלב הזה תתחילו להתלונן. ככל שתיכנעו כך לחולשות הבשר והדם, כך תחשבו יותר שאלוהים מגזים, עד שתיקלעו למצב כל כך קשה שתתכחשו לעבודתו של אלוהים ותתחילו להתנגד לאלוהים ולהתמלא במרדנות. לכן עליכם להתמרד בבשר, ולא להיכנע לו: בעלכם, רעייתכם, ילדיכם, עתידכם, נישואיכם, משפחתכם – אף אחד מהם לא חשובים! עליכם לגמור בדעתכם כך: "רק אלוהים נמצא בלבי ועליי לעשות הכל לְרַצות את אלוהים ולא לְרַצות את הבשר והדם". אם תמיד תחזיקו במחשבה הזו בדעתכם, כשתנהיגו את האמת ותשימו את עצמכם בצד, תוכלו לעשות זאת ואף בקלות. מסופר על חקלאי שראה פעם נחש על הדרך שהיה נוקשה מרוב קור. החקלאי הרים אותו והצמיד אותו לחזהו, וכשהנחש חזר לעצמו, הוא הכיש והרג את החקלאי. הבשר והדם האנושיים הוא כמו הנחש: מהות הבשר והדם היא לפגוע בחיי האדם, וכשהבשר והדם משליטים את רצונם, אתם מוותרים על חייכם. הבשר והדם שייכים לשטן. יש בהם רצונות ראוותניים, הם חושבים רק על עצמם, הם רוצים רק ליהנות מנוחות ולהתענג במנוחה – הם מתבוססים בעצלות ובבטלה ואם תְּרַצו אותם מעבר לגבול מסוים, הם ישתלטט עליכם. כלומר, אם תְּרַצו אותם הפעם, בפעם הבאה הם יבקשו עוד. תמיד יש להם רצונות ראוותניים ודרישות חדשות, והם מנצלים את כניעתכם לבשרכם ודמכם כדי לגרום לכם להוקיר אותם אף יותר וליהנות ממה שיש להם להציע – ואם לא תתגברו עליהם, בסופו של דבר תוותרו על עצמכם. השאלות אם תוכלו לזכות בחיים בפני אלוהים ומה תהיה אחריתכם תלויות במרד שלכם בבשר. אלוהים הושיע אתכם ובחר בכם והועיד אתכם, אך אם אתם לא מוכנים לְרַצות אותו כיום, לא מוכנים להנהיג את האמת; לא מוכנים למרוד בבשר בלב האוהב את אלוהים באמת, הרי שבסופו של דבר תהרסו את עצמכם ותסבלו כאב עז. אם תמיד תיכנעו לבשר והדם, עם הזמן השטן יכרסם אתכם מבפנים ויותיר אתכם ללא חיים וללא מגע עם רוח האל, עד שיבוא יום שבו תהיו מלאים בחושך. כשתחיו בחושך, כבר תהיו שבויים בידי השטן, אלוהים כבר לא יהיה בידיכם, ובשלב הזה תתכחשו לקיומו של אלוהים ותנטשו אותו. על כן, אם אתם רוצים לאהוב את אלוהים, עליכם לשלם את המחיר בכאב ולסבול מצוקה. אין צורך בלהט ומצוקה חיצוניים, בקריאה נוספת ובהתרוצצות נוספת. במקום זאת, עליכם לשים בצד את הדברים שבתוככם: את המחשבות הראוותניות והאינטרסים האישיים ואת שיקוליכם, תפיסותיכם ומניעיכם. זה רצון האל.

האמת היא האמרה הנשגבת ביותר של החיים

כנסיית האל הכול יכול | האמת היא האמרה הנשגבת ביותר של החיים

I

"אמת" היא האמרה האמיתית ביותר של החיים,

והנשגבת מכולן בקרב האנושות כולה.

היא נקראת "אמרת החיים", בשל היותה, בשל היותה...

בשל היותה בקשת האל מהאדם,

ועבודתו הנעשית על ידו ישירות. 

זו לא אמרה שמסכמת משהו אחר,

גם לא ציטוט ממילותיו של מישהו גדול.

היא אמירה לאנושות

של אדון עולם, שליט האדמה והשמיים.

להסיר את הכישוף | האם ציות לכמרים ולבכירים זהה לציות לאלוהים?

כנסיית האל הכול יכול | להסיר את הכישוף | האם ציות לכמרים ולבכירים זהה לציות לאלוהים?

ישנם מאמינים שחושבים שכל הכמרים והבכירים של העולם הדתי נבחרו ומונו על ידי אלוהים, ושהם כולם אנשים שמשרתים את אלוהים. לפיכך, הם מאמינים שרק ציות לכמרים ולבכירים הוא ציות לאלוהים, ושהתרסה וגינוי של הכמרים והבכירים היא התרסה נגד אלוהים. הם אפילו מאמינים שבכנסיות, רק הכמרים והבכירים מבינים את כתבי הקודש ויכולים להסביר אותם, וכל עוד מה שהכמרים והבכירים מטיפים או עושים עולה בקנה אחד עם כתבי הקודש ומבוסס בכתבי הקודש, על האנשים לציית להם וללכת בעקבותיהם. אך האם סוג כזה של ציות לכמרים ולבכירים עולה בקנה אחד עם האמת? האם הבנה של הידע שבכתבי הקודש מייצגת הבנה של האמת וידע אודות אלוהים? כיצד עלינו להתייחס לכמרים ולבכירים שתואמים לרצונו של אלוהים?