מהו טבעה של אהבת האל?

בכל פעם שאני רואה את הפסקה הבאה מדברי אלוהים,"אם תמיד הייתם נאמנים אליי ותמיד אהבתם אותי, אך תסבלו ייסורים של חולי, את אילוצי החיים ואת נטישתם של חבריכם וקרובי משפחתכם, או אם תחוו כל אסון אחר בחיים, האם נאמנותכם ואהבתכם כלפיי יישארו בעינן?" ('בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)' ב'הדבר מופיע בבשר') אני מרגישה עצובה במיוחד – תחושה של אומללות מזדחלת בתוכי ולבי מביע את התמרמרותו האילמת: אלי היקר, איך אתה יכול להרשות לאלה שנאמנים לך ואוהבים אותך לסבול כך? כתוצאה מכך, התקשיתי להבין את כוונתו של האיש המשמש את רוח הקודש שאמר, "דרישתו האחרונה של אלוהים מן האדם היא אוהבת וכנה".

לאחרונה, האחות שעמה תיאמתי פעולות אובחנה בפעילות יתר של בלוטת התריס. בהדרגה מצבה הגיע לידי כך שהיא נאלצה לאכול שש ארוחות ביום. בשל המתח הנלווה למחלתה כוחה הותש בהדרגה, והיא חייתה כל יום בדיכאון, חולשה ותשישות. גופה פשוט לא היה מסוגל לעמוד ברצונה למלא את חובותיה, ומחלתה הלכה והחמירה. לא יכולתי להבין מדוע זה קורה. האחות הזו עזבה את משפחתה ומשרה בשכר גבוה עם תנאים מצוינים כדי להקדיש את זמנה לחובותיה, והיא הייתה נאמנה מאוד. איך ייתכן שלמרות כל מה שנתנה, הוטל עליה הסבל של המחלה הזו בתמורה? … לא חשפתי את רגשותיי כלפי חוץ, אולם לבי סער – בכל פעם שמישהו היה מעלה את הנושא, הייתי מאבדת את שלוותי.

זמן לא רב לאחר מכן, אני ואחותי פנינו לכיוונים שונים, אבל מעולם לא שכחתי אותה. יום אחד שאלתי את המנהיג שלי מה שלום אחותי. המנהיג אמר: "בהתחלה מצבה היה בכי רע, והיא סירבה לזהות את עבודת האל. מאוחר יותר היא שינתה במודע את מצבה וביקשה את כוונת האל בתוך ייסורי מחלתה. באמצעות דברי אלוהים, היא החלה להכיר את עצמה והבינה שלא הייתה לה אמונה אמיתית. באמונתה עדיין היה יסוד של "חליפין", רצון לזכות בברכות בזכות אמונתה באלוהים. היא גם זיהתה יסודות רבים אחרים של מרדנות בתוך עצמה. מרגע שהבינה דברים אלה לגבי עצמה, בריאותה השתפרה בצורה דרמטית. היא מתאוששת מדי יום. היא חזרה לאכול שלוש ארוחות ביום וכעת מצבה טוב בהרבה. היא אפילו מסוגלת לסייע לאחים ולאחיות שבמשפחה המארחת אותה להסתגל למצבם…" כששמעתי את החדשות הטובות האלה, נדהמתי באמת. חשבתי שייסורי מחלתה של אחותי ישחקו את נחישותה ויגרמו לה סבל רב. בשל פגעי מחלתה, חשבתי שנוכחותה בהמשך הדרך תלך ותדעך. אפילו חשדתי שהיא לא תהיה מסוגלת להמשיך. כיום, נוכח מצבה האמיתי, נותרתי בפה פעור. לא זו בלבד שהיא לא איבדה את האמונה, אלא בזכות הזיכוך של מחלתה, היא ממש למדה להבין את עבודתו של אלוהים ולזהות את שחיתותה שלה. היא למדה מניסיונה ושיפרה את חייה. האם המחלה הזו לא הייתה ביטוי של אהבת האמת של אלוהים ושל ישועתו האמיתית לאדם?

מאוחר יותר, קראתי את הקטע הבא מתוך השיתוף של האיש: "מספר 5: "אם תמיד הייתם נאמנים אליי ותמיד אהבתם אותי, אך תסבלו ייסורים של חולי, את אילוצי החיים ואת נטישתם של חבריכם וקרובי משפחתכם, או אם תחוו כל אסון אחר בחיים, האם נאמנותכם ואהבתכם כלפיי יישארו בעינן?" ('בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)' ב'הדבר מופיע בבשר') עבודתו של אלוהים אינה עולה בקנה אחד עם רעיונותיהם של אנשים. אלוהים עבד בהתאם לעיקרון זה כדי להביא ישועה לאנשים לאורך הדורות. כל מי שחוו את עבודת האל הזו יהיו מודעים לכך. אנשים נאמנים לאלוהים ואוהבים אותו, ובתמורה אלוהים מעניק להם את אהבתו… אם אנו באמת אוהבים את אלוהים ונאמנים לו, אז כל מצוקה שניתקל בה, גם היא תהיה ביטוי לאהבתו של אלוהים. אם אנו באמת מבינים את רצונו של אלוהים, עלינו להיות נאמנים לאלוהים עוד יותר ולאהוב אותו עוד יותר עד הסוף. אם איננו מסוגלים לראות את רצונו של אלוהים במהלך הניסיונות ואפילו לא מבינים את אלוהים ובוגדים בו, בוודאי שאיננו מזהים את עבודתו של אלוהים. אפילו אם אנו אוהבים את אלוהים ונאמנים לו, עדיין ישנם יסודות של בגידה בתוכנו. איש לא יחלוק על כך. אלוהים מנסה את האדם ומזקק אותו כדי לטהר ולהושיע אותו" (משיתופיהם של בכירים). רק לאחר קריאת קטע זה מן השיתוף הבנתי שתמיד שפטתי את עבודתו של אלוהים במונחי חשיבתי הכבולה לבשר. טעיתי לחשוב שאהבתו של אלוהים מורכבת ממתנות חסד שופעות והבטחות של אושר ושלום גופניים. מעולם לא חשבתי שסבל הוא צורה של ברכת האל. רק לאחר שלמדתי על חווייתה של אחותי, הבנתי שהזיכוך שבסבל הוא ביטוי אמיתי לאהבתו של אלוהים. אלוהים יוצר מצבים מסוימים ומטיל מצוקות על בניו ובנותיו – בין אם מדובר במחלה גופנית, קשיים כלכליים או כל קושי אחר – לא מתוך כוונה רעה, אלא מתוך חסד אהבתו. במטרה לטפל בשחיתות ובמגרעות של האדם, אלוהים יוצר כל מיני מצבים כדי לנסות לזכך אותו. הוא פועל באמצעות הסבל הזה כדי לטהר, לשנות מהיסוד את האדם ולתת לו חיים. על אף שבשרו של האדם חייב לעבור קשיים אדירים בתהליך הזיכוך, דבר העלול להתפרש כגורל מר או מצוקה, זהו בעצם אלוהים העובד כדי לאפשר לאדם להכיר את עצמו ולזכך את כל הטומאה שבו, וכן להביא את האדם לנהל עמו יחסים יותר ויותר תקינים, כך שיוכל לאט-לאט לטפח אהבה לאלוהים בלבו. יתרונות שכאלה אינם ניתנים להשגה באמצעות חיים של נוחות. כשאדם סופג את הלקחים שהפיק מייסורי ניסיונותיו ומהרהר בדרך שבה בחר, הוא סוף-סוף מבין שמשפטו וייסוריו של אלוהים, מכותיו ומשמעתו, היו נסוכים כולם באהבתו האינסופית. אהבתו של אלוהים אינה רק מזינה ורחומה. היא אינה כרוכה רק בהענקת יתרונות חומריים, אלא גם בזיכוך, במכות ובהטלת משמעת מצערים ומכאיבים.

אלי היקר, תודה לך על שעבדת באמצעות כל ההיבטים של סביבתי כדי לתקן את חשיבתי המגוחכת והמוטעית ועל שאפשרת לי לראות שאפילו אם אהבתך אינה עולה בקנה אחד עם רעיונותינו, מטרת ביטוייה היא תמיד לשפרנו ולהושיענו. מעשי אהבתך תמיד נסוכים בעבודת לבך הכנה וחוכמתך הבלתי נתפשת. הבנתי גם שקודם לכן לא היה לי שמץ של הבנה אודותיך ולא תפשתי שאהבתך מוסווית לעתים קרובות בתוך מצבים. אלי היקר, לכבוד האהבה שאתה חולק עם האנושות, אני מניחה בפניך תשבחות ותודות! אני מקווה שגם אני אזכה יום אחד לאהבה שכזו. אם תורעף עליי אהבה כזו, אני נודרת שאקבל כל מידה של סבל, כך שאוכל לחוות את אהבתך ולהעיד עליה.