לאחרונה היחסים שלי עם בני מתוחים ביותר. ככל שהוא גדל, פער הדורות בינינו העמיק יותר ויותר. כעת הוא בחטיבת הביניים, ואני חוששת שהוא ישחק במשחקים מקוונים ויזניח את הלימודים. אני גם דואגת שהוא יחווה אהבת נעורים וירכוש הרגלים רעים, אז אני משגיחה עליו. בשביל לוודא שהוא לא מסגל לעצמו הרגלים רגעים, אני בודקת אם יש תכנים בעייתיים בפלאפון הנייד שלו. להפתעתי, לאחר שגילה זאת הוא נמלא כעס וגועל, ואפילו שאל אותי למה אני שולטת בו. דבריו העציבו אותי מאוד. אני אימא שלו. אם לא אדאג לו, מי ידאג? האם המעשים שלי לא נועדו לטובתו? איך זה שהוא לא מבין אותי? הוא לא דיבר איתי כבר כמה ימים בגלל זה. אני כל כך מוטרדת עד שאני יכולה רק להתפלל לאלוהים. אבל לא משנה כמה אני מתפללת, איני יכולה להרגיש את נוכחות האל. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. אחות אחת אמרה לי שאחים ואחיות מכנסיית האל הכול יכול נוהגים לעזור לה להתגבר על קשיים, אז אני שולחת לכם את המכתב הזה בתקווה שתוכלו לעזור לי.
א', מוטרדת.
שלום! תודה שאת בוטחת בנו. למעשה, בדברי האל ניתן למצוא פיתרון לקשיינו. אנו מקווים שבעזרת כוחנו הדל נוכל להפיץ יותר מדברי האל, כדי לאפשר לאחים ולאחיות לקבל עזרה מתוך דברי האל.
ממכתבך ניתן לראות שישנו פער בין-דורי, אי-הבנה בין אם לבן וחוסר אמון הדדי. זו הסיבה לכך שאת חשה כאב וצער ואינך יודעת מה לעשות. למעשה, זה לא כל כך קשה לנהל בצורה נכונה את מערכת היחסים בין אם לבנה, כפי שאנו מתארים לעצמנו. אנו צריכים רק להבין כמה עקרונות, וכך נגלה שניתן למצוא פיתרון לפער הבין-דורי.
1. הפקידו את ילדיכם בידי האל
כיום, מגמות מרושעות פושות בחברה, דברים בעולם מחמירים מדי יום, וניתן לראות מעשים חסרי מצפון בכל מקום. אנו חוששים שילדינו ירכשו הרגלים רעים ולכן אנו ממשמעים אותם. זה הגיוני. זו אחריותם של הורים. אך עלינו לדעת שלכוחנו יש גבולות; אנשים לא יכולים לשנות אחרים. רק אלוהים הוא האמת, הדרך והחיים. רק דברי האל יכולים לגרום לאנשים להבין את האמת, להבין לעומק את האפלה והרשע שבעולם וכך להישמר מפני נזקי השטן ומהונאותיו. רק אלוהים יכול לשנות אנשים ולהובילם אל הנתיב הנכון. לכן אלוהים הוא היחיד שעליו נוכל לסמוך, ואילו האדם הוא חסר אונים. גם אם נדמה שהורים מגדלים את ילדיהם עד בגרותם, כהורים, איננו יכולים לקבוע או לדאוג לכך שילידנו ירכשו הרגלים טובים או רעים, או שיצעדו בנתיב מסוים. כפי שנכתב בסיפור יוסף שבכתבי הקודש, יוסף היה הילד האהוב ביותר על אביו יעקב, אך יעקב לא יכול היה לקבוע את חוויות חייו של בנו. כשיוסף נמכר במצרים, הוא היה לבדו בגיל שבע-עשרה – עדיין נער. הוא עזב את אביו ואת אחד-עשר אחיו והפך לעבד במצרים. לאחר מכן טפלו עליו אשמת שווא והוא נאסר. אך יהוה אלוהים עמד לצדו – לא רק שהוא הגן על יוסף והדריך אותו, הוא גם העניק לו חוכמה נעלה. מאוחר יותר, יוסף היה פרשן החלומות של פרעה המצרי והפך לראש השרים במצרים. הוא התכונן לשבע שנות הרעב והציל את כל בני משפחתו. אין ספק שיוסף חווה קשיים, אך הוא הצליח לגדול בשלווה ולהשיג הרבה. הכל היה בזכות אלוהים שעמד לצדו, הנחה אותו ושמר עליו בשתיקה. "המאמין לא יבוש" (פטרוס א' ב' 6). מתוך סיפור גדילתו של יוסף, אנו רואים שאלוהים מכתיב ומסדיר את גורלנו. אלוהים הוא זה שמנחה אותנו ומסייע לנו לגדול, ולכן אנו יכולים בהחלט להפקיד את ילדינו בידי האל ולהישמע להסדריו. זו הבחירה הנבונה.
2. למדו לשחרר ולתת לילדינו מרחב נשימה
למרות שבעינינו ילדים תמיד יהיו ילדים, הם משתנים ככל שהם גדלים. אופקיהם מתרחבים בהדרגה, חשיבתם מתעשרת, הם מתחילים לבסס לעצמם השקפת עולם וערכים, לרכוש תחביבים ולבחור תחומי עיסוק. הם מפתחים בהדרגה את יכולתם הקוגניטיבית ואת שיקול דעתם בכל נושא. בשלב הזה, הילדים זקוקים למרחב נשימה כדי להתפתח באופן עצמאי. הם זקוקים לחברה הורית, להשגחה ולהכוונה חיובית, אבל לא לשליטה. אם נדאג מכל דבר שהם עושים ונתפוס שליטה בכול, כאילו שכל מה שברשותם נמצא בידינו – רק נלחיץ אותם, נגביל אותם ונפגע ביחסינו עימם. כפי שאלוהים אמר: "אנשים מגדלים את ילדיהם מינקות ועד בגרות. הם מנדנדים להם ומשגיחים עליהם לכל אורך הדרך. כיצד נראה הזמן בעיני ההורים? גם כעבור עשרים או שלושים שנה, יחסם כלפי ילדיהם זהה ליחסם כאשר נולדו – היחס אינו משתנה. למעשה, הילד כבר מזמן בגר, הוא כבר מזמן קבע לעצמו צורת חשיבה משלו, הלך רוח, תובנות ונקודות ראות – הוא כבר מזמן ניחן בדברים האלה – אך המבוגרים לעולם אינם תופסים זאת. הם אינם מסוגלים לעמוד בקצב, הם תמיד מדברים עם הילד ומתנהלים עמו כאילו הוא נולד זה עתה." "במיוחד, ההורים תמיד מתייחסים לילדיהם כאל עבדים. אם לא, הם מפנקים אותם יתר על המידה ומפגינים כלפיהם רגשנות יתרה, כאילו היו חתלתולים או כלבלבים, אך אוחזים בהם בלפיתה הדוקה ושולטים בהם ביד רמה ללא מרחב תמרון. התוצאה היא שהילד חדל מהיות ילד וההורות נעשית מייגעת ביותר. מדוע זה מייגע? מדוע זה מכאיב? מדוע ילדך אינו מקשיב לך? מדוע, לאחר שהשקעת את כל המאמץ הזה, ילדך אינו מבין אותך כלל? האם לא קיבלת כאן את המגיע לך?" ('למה לכל הפחות זקוק אדם, כדי שתהיה בו אנושיות נורמלית?' ב'תיעוד נאומיו של המשיח').
דברי האל הם ברורים מאוד, בכל הנוגע ליחסים הלא-נוחים שבינינו לבין ילדינו. הסיבה לפער הדורות בינינו לבין ילדינו היא שמבלי ששמנו לב, ילדינו כבר גדלו וגיבשו לעצמם מחשבות והשקפות אישיות. בכל זאת, אנו ממשיכים לראות בהם תינוקות שנישאים בזרועותינו מדי יום; אנו תמיד שולטים בהם לפי רעיונותינו ודורשים מהם ככל העולה על רוחנו. לכן הילדים חשים צורך למרוד. הסיבה שביסודה של בעיה זו היא שאיננו מודעים לחוקי הגדילה וההתבגרות שאלוהים קבע עבור בני האדם. התוצאה היא אותו סוג של יחסי הורים-ילדים, שאלוהים חושף בדבריו אלה הללו בין הורים לילדיהם. כפי שגילו דברי האל: "התוצאה היא שהילד חדל מהיות ילד וההורות נעשית מייגעת ביותר." למעשה, כל עוד נוכל לקבל את העובדה שילידנו גדלו, נלמד לכבד אותם ולא נדרוש מהם דברים התואמים על פי הסטנדרטים שלנו – יהיו לנו יחסים מלאי הרמוניה עם ילדינו. אחרת, רק תתישו את עצמכם ותקשו על ילדכם. מבחינתנו, ילדים הם כמו עפיפונים. אנו רוצים לראות אותם מתעופפים לגובה, אך אנו חוששים שהם יתרחקו מדי; אנו רוצים לשחרר אותם אך איננו מסוגלים לעשות זאת. בשלב זה עלינו להכיר בעובדה – הילדים תמיד יגדלו. אם תמיד נרצה לאחוז בהם בחוזקה, שני הצדדים יסבלו. לכן עלינו ללמוד לשחרר ולתת לילדינו מרחב נשימה, למען התפתחותם.
3. הניחו בצד את מעמדכם כהורים ונהגו בילדיכם באופן שוויוני
כשאנו מחנכים את ילדינו, אנו נוטים לשמוע הורים שאומרים: "אני אימא שלך (אני אבא שלך) ולכן עליך להקשיב לי. אני עושה זאת לטובתך." לעתים קרובות, זהו סוג של שליטה כוחנית שבהדרגה מנכרת אותנו מילדינו ואפילו ממררת את היחסים בינינו. למעשה, סוג זה של שליטה אינו תואם לרצון האל והוא התגלמותה של גאוותנותנו. כולנו נבראנו בידי האל, אך אלוהים הוא עניו וחבוי. הוא לעולם אינו מדכא אותנו במסגרת תפקידו כאלוהים. הוא אינו מכריח אותנו להקשיב לדבריו או לפעול לפי האמת. והוא גם לא אומר לנו כיצד ינהג בנו אם לא נפעל לפי דבריו. למעשה, אלוהים נותן לנו את המרחב לבחור בחופשיות. זו גישתו של אלוהים וזהו יחסו כלפינו – האנושות שנבראה. אנו ברואים בדיוק כמו ילדינו, ויש לנו אותו המעמד. איזו זכות יש לנו לדרוש מילדינו להקשיב לנו ולפעול לפי הוראותינו? אם תמיד נתפוס את עמדת ההורה ונשלוט בילדינו בכוח, תהיה זו התגלמותה של גאוותנותנו, יוהרתנו וחוסר ההיגיון שלנו. למעשה, זה הדבר שילדים מתעבים ביותר אצל הוריהם. אם נשכיל לפתור את הבעיה הזו, נוכל להסתדר עם ילדינו כראוי. כיצד ניתן לפתור את הבעיה? לפי דברי האל, "התייחס לילדיך ולבני משפחתך באותו האופן שבו היית מתייחס לאח או לאחות מן השורה. אמנם יש לך אחריות – אחריות של בשר ודם – אך עליך לפעול מאותה העמדה, מאותה נקודת הראות שיש לך עם חבריך או עם האחים והאחיות מן השורה. במילים אחרות, אינך יכול לשלוט; אינך יכול לשים רסן לילדיך, תמיד לנסות לשלוט בעניינים ולמשול בהם במאת האחוזים. הנח להם לשגות, הנח להם לעשות דברים ילדותיים ולא-בוגרים, לעשות שטויות. לא משנה מה יקרה, שב ודבר עמם ברוגע, צור מגע ונסה לברר את הדברים. האינך חושב שזוהי גישה טובה? האין זה נכון? אם כן, ממה יש להרפות כאן? (מהעמדה ומהגאוותנות). מדובר בוויתור על עמדתו ומעמדו של הורה, על החשיבות העצמית של הורה, ועל כל האחריות שאדם חושב שעליו להפגין – על כל מה שהוא חושב שעליו לעשות כהורה. למעשה, די בכך שאדם יעשה כמיטב יכולתו במילוי אחריותו כאח או כאחות מן השורה" ('למה לכל הפחות זקוק אדם, כדי שתהיה בו אנושיות נורמלית?' ב'תיעוד נאומיו של המשיח').
דברי האל התוו את הנתיב הממשי לפתרון בעיית היחסים שבין הורים לילדים. במילים אחרות, עלינו להרפות ממעמד ההורה ולנהוג בילדינו כבשווים, כפי שאלוהים דורש. עלינו ללמוד כיצד לתקשר עם ילדינו ולהיפתח בפניהם, כיצד להקשיב להם בסבלנות, כיצד להבין את מחשבותיהם הכנות ואת מצוקותיהם וכיצד ללמד אותם להבחין בין טוב לרע לפי דברי האל; עלינו להנחות אותם כדי שיחתרו אל דברים נכונים ואל מטרות חיים ראויות. כשילדים טועים, אסור לנו לחנך אותם על בסיס הטבע המושחת, אלא לתקשר איתם באהבה ובסבלנות ולתת להם זמן לעבד ולהשתנות. בדיוק כמו שכשאנו משקרים, מרמים וחוטאים נגד אלוהים, אלוהים נותן לנו הזדמנות לחזור בתשובה ולהשתנות. אלוהים משתמש באהבה כדי להשפיע עלינו, ובדברי האל ובאמת כדי לרעות אותנו, לצייד אותנו ולתמוך בנו. כאשר ננהג כך, ילדינו יהיו מוכנים להתקרב אלינו ונוכל להסתדר איתם ללא בעיות.
כך נוהגים אחים ואחיות שמסתדרים עם ילדיהם: הם מובילים את הילד אל אלוהים ומנחים אותו להתפלל לאלוהים ולקרוא את דברי האל. כשדברי האל כנר לרגליהם, ילדים יפתחו כושר הבחנה – הם ידעו אלו מעשים מרצים את אלוהים ומה אלוהים מתעב. מלבד זאת, בחיי היומיום, הילדים יוכלו לסמוך על אלוהים, לנהוג בפועל לפי דבר האל, להימנע ממגוון הרגלים רעים ולדחות פיתויים, וכך אלוהים ישמור עליהם וידאג להם. אם לפעמים הילדים טועים, האחים והאחיות מתמודדים כראוי עם טעויותיהם לפי דבר האל. הם באים עם ילדיהם בפני האל ומחפשים את האמת כדי לפתור את הבעיה. הן ההורים והן הילדים יכולים לנהוג לפי דבר האל ולחיות לפי דברו. בדרך זו, אין ספק שאלוהים יברך אותם, פער הדורות בין ההורה לילד וכל אי ההבנות ביניהם ייעלמו מאליהם והיחסים יחזרו להיות תקינים.
למעשה, כל מערכות היחסים הבין-אישיות בימינו הן מתוחות במיוחד. מחברה למשפחה, מקבוצות ליחידים – לא קיימות מערכות יחסים תקינות בין אנשים. הכול נובע מכך שהשטן השחית את האנושות לעומק. כל בני האדם מלאים בטבעו המושחת של השטן – הם גאוותנים, יהירים, צדקנים, מלאי חשיבות עצמית, נכלוליים, רמאים ואנוכיים. זהו שורש המתחים שבין בני האדם. עם זאת, אם נבוא אל אלוהים כדי לעסוק באמת ולמצוא פיתרון לטבענו המושחת – נוכל לחיות לפי דבר האל ולהיות ישרים. אז יופיעו באופן טבעי החיים הבהירים, השלווים ומלאי ההרמוניה שלהם כמהה האנושות. אנו נזכה גם בהגנה מידי אלוהים ובברכתו ונחיה חיי אושר באורו של אלוהים. על כן, התרופה הטובה ביותר לפער הדורות מצויה בדבר האל. כפי שאומר האל הכול יכול: ״דבריי הם האמת, החיים והדרך, והם חרב הפיפיות שיכולה להביס את השטן. מי שמבין ואשר יש לו נתיב להנהגת דבריי הוא מבורך״ (אמירותיו של המשיח בראשית).
האחות א', אנו מקווים שהשיתוף שערכנו כאן יעזור לך קצת בפתרון קשייך. לסיום, הלוואי שאלוהים ידריך ויברך אותך! אנו מקווים גם שמערכת היחסים שלך עם בנך תחזור למצב תקין בהקדם האפשרי בהנהגתו של אלוהים, ושלא תחווי עוד מצוקה. הלוואי ששניכם תחיו לאור דבר האל ותזכו לכך שאלוהים ידאג לכם ויגן עליכם. כל התהילה לאלוהים, אמן!
אחים ואחיות מכנסיית האל הכול יכול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה