בני אדם תמימים אינם בהכרח אנשים ישרים

אני רואה את עצמי אדם חברותי וישיר. אני מדברת אם בני אדם בצורה ישירה; כל מה שאני רוצה לומר, אני אומרת – איני אדם שהולך סחור-סחור כשאני מדברת. כשאני מתרועעת עם אנשים, אני נוטה להיות ישרה למדי. לעתים קרובות, מרמים אותי ולועגים לי על כך שאני נותנת אמון בבני אדם בקלות רבה מדי. רק לאחר שהתחלתי ללכת לכנסייה, הרגשתי שמצאתי מקום שאני יכולה לומר שהוא מקום משלי. חשבתי לעצמי: בעבר הייתי בעמדת נחיתות בגלל תמימותי. בגלל תמימות זו, הייתי פגיעה מכיוון שאחרים הוליכו אותי שולל; אך בכנסייה, אלוהים רוצה בני אדם ישרים, בני אדם שחוו לעג מהחברה, לכן אין לי סיבה לדאוג עוד לגבי היותי תמימה מדי. באופן מיוחד התנחמתי כששמעתי שאלוהים אוהב את הישרים והפשוטים, ושרק הישרים יזכו לישועת אלוהים. כשראיתי עד כמה מוטרדים הפכו להיות אחיי ואחיותיי, כשהחלו לזהות את אופיים הבוגדני אך לא יכלו לשנות אותו, הרגשתי הקלה רבה אף יותר מכך שכאדם ישר לא אצטרך להיות בכזאת מצוקה. אך יום אחד, לאחר שזכיתי לישועה מאלוהים, הבחנתי שאיני האדם הישר שחשבתי שאני.

יום אחד, שמעתי שאלוהים אומר בשיתופו: "אנשים ישרים… הם אינם מעוררי רחמים, עלובים, טיפשים או תמימים… ולכן אל תענוד לעצמך את הכתר הזה ואל תחשוב שאתה אדם ישר כי אתה סובל בחברה, כי מפלים אותך וכי כל מי שאתה פוגש משחק בך ומרמה אותך. זה לגמרי לא נכון …להיות אדם ישר, זה לא כמו שאנשים מדמיינים לעצמם – אנשים הם ישרים פשוט מפני שהם גלויים ומנהלים את חייהם בהגינות – זה לא כך" ('תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי אלוהים היו אפיון מושלם של מצבי. אכן, תמיד חשבתי שמכיוון שאיני הולכת סחור-סחור כשאני מדברת, ושלעתים קרובות מרמים אותי, אפשר לפרש זאת באופן כלשהו שאין בי חלק שהוא בוגדני או ערמומי. כתוצאה מכך, מעולם לא התייחסתי באופן אישי לאופן שבו אלוהים מתאר בוגדנות וערמומיות באדם, אלא הכתרתי את עצמי כתמצית היושר. חשבתי שכל אחד אחר הוא בוגדני, ושאני באופן כלשהו שונה, ושיושר פנימי זה טבוע בי מלידה. חשיבתי כלפי אלוהים הייתה מזעזעת. בנקודה זו נזכרתי בפסוק אחר מדברי אלוהים: "כנות, משמעותה שאתם נותנים את לבכם לאלוהים; שלעולם אינכם נוהגים בו בחוסר יושר; שאתם פתוחים בפניו בכל, ולעולם לא מסתירים ממנו את האמת; לעולם לא נוהגים באופן המוליך שולל את אלו שבמרומים ומשלה את אלו שעל פני האדמה; ולעולם אינכם נוקטים פעולות שנועדו אך ורק לשאת חן בעיני אלוהים. בקצרה, כנות היא הימנעות מחוסר טוהר בפעולותיכם ובדבריכם, ומהולכת שולל של אלוהים והאדם …אם דבריכם מלאים תירוצים והצדקות חסרות ערך, אז אני אומר שאתם אנשים מאוד חסרי נכונות לנהוג לפי האמת. אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואינכם מוכנים לחשוף את סודותיכם – את קשייכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אז אני אומר שאתם אנשים שעבורם הישועה לא תתקבל בקלות ואשר לא יגיחו בקלות מן האפלה. אם ביקוש דרך האמת מוצא חן בעיניכם, אתם אנשים החיים לעיתים קרובות באור. אם אתם שמחים להיות כלי שרת בבית האל, העובדים בשקדנות, במצפוניות ובאלמוניות, תמיד נותנים ולעולם לא לוקחים, אז אני אומר שאתם קדושים נאמנים, כי אינכם מבקשים תמורה ופשוט נוהגים ביושר. אם אתם מוכנים להיות כנים, אם אתם מוכנים לתת את כל כולכם, אם אתם מסוגלים להקריב את חייכם למען אלוהים ולשאת עדות, אם אתם ישרים עד כדי כך שאתם יודעים רק לְרַצות את אלוהים ואתם לא חושבים על עצמכם או לוקחים לעצמכם, אז אני אומר שאנשים כאלו הם האנשים הניזונים מהאור ואשר יחיו לנצח במלכות" ('שלוש תוכחות' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי אלוהים גרמו לי להבין שכוונתו של אלוהים לגבי יושר היא מישהו שמוסר את לבו לאלוהים מבלי לחשוב על התקדמותו האישית או תכניותיו העתידיות. עם אלוהים לא עושים עסקים, לא דורשים תשלום: אדם ישר חי כדי להשביע את רצונו של אלוהים. אדם ישר נאמן במיוחד לאלוהים ובשום פנים ואופן אינו מנסה להונות אותו. במילוי חובתו, הוא חרוץ ובשום פנים ואופן אינו מנסה להתחמק במרמה מעשיית דברים או לצאת ידי חובה. האדם הישר חושף את כל כולו בפני אלוהים, והוא גם מוכן לשתף את אחיו ואחיותיו בענייניו הפרטיים ובבעיותיו האישיות. בני אדם ישרים אינם מספרים את הגרסה המצונזרת של הסיפור, אלא הם מספרים את הסיפור ללא כחל וסרק. בני אדם ישרים דבקים באמת והם אנושיים. לגביי, פשוט לא הבנתי למה הכוונה כשאומרים אדם ישר. באופן שבו אני שופטת דברים בעולמי הגשמי, "אדם ישר" על פי אלוהים, הוא הכינוי שבעולם החילוני אנו מכנים "אדם תמים". ידעתי מעט מאוד על כך שהמשותף בין "אדם ישר" על פי אלוהים לבין "אדם ישר" על פי שיפוטי מצומצם מאוד. הייתי כל כך יהירה, כל כך מגוחכת!

השטן השחית את האדם במשך אלפי שנים: כולנו גדלים בסביבה שמחלחלים אליה שאט הנפש והרוע של השטן. דברינו והתנהגותנו, האופן שבו אנו מתנהלים בחברה כפופים כולם לפקודותיו של השטן. "סייג לחכמה שתיקה", "כל אחד דואג לעצמו והשטן פוגע בחלש ביותר", "לדבר משני צדי הפה", ביטויים אלה, שהם הביטויים המפורסמים ביותר של השטן, כבר השתקעו בתת ההכרה הקולקטיבית של האנושות: הם חלק בלתי נפרד מחיינו, אף שהם מובילים אותנו לידי בוגדנות וערמומיות. לאור העובדה שכל האנושות נגועה בבוגדנות ובערמומיות, מה גרם לי לחשוב שאני מחוסנת או ישרה מיסודי? אני מדברת בצורה ישירה ונטולת דו-משמעות, מפני שאני אדם גלוי לב וישיר. לעתים, אחרים מרמים אותי, מפני שאני בורה ומטופשת, אך אין דבר זה מעיד על כך שאני אדם ישר באמת. כשאני משחזרת כמה פעמים העמדתי פנים ושיקרתי כדי לשמר את המוניטין והמעמד שלי? כמה פעמים התמלאתי בחרדה לגבי אפשרויות הצמיחה שלי בעתיד במקום להאמין באלוהים בלב טהור ושלם? פחדתי שאם אתן הכול לאלוהים, אשאר ללא כלום, לכן רציתי תמיד לקבל הבטחה מאלוהים, ביטחון שיום אחד אכנס למלכותו. רק באופן זה אוכל לחפש את האמת מכל הלב ללא דאגה. כמה פעמים לא הייתי נאמנה לאלוהים, עוררתי מהומה על דברים קטנים והפסדתי והרווחתי בתהליך מילוי חובותיי? וכמה פעמים קיבלתי החלטות והפרתי אותן, דיברתי גבוהה-גבוהה אך מילים ריקות כדי למצוא חן בעיני אלוהים? כמה פעמים נמנעתי מלהיפתח בפני אחיי ואחיותיי ולא שיתפתי אותם בצרות האישיות שלי ובענייניי האישיים מחשש שהם יבוזו לי? כמה פעמים אמרתי רק את מה שהאמנתי שיעניק לי תועלת אישית, בניתי סביבי חומה וחשדתי באחרים?… כשאני משחזרת כל זאת, נראה שמחשבותיי, דבריי ומעשיי היו מלאים כולם בבוגדנות והולכת שולל. כתוצאה מכך, תפיסת האמונה שלי, תרומותיי, ההתערות שלי עם אחרים ועם אלוהים והאופן שבו מילאתי את חובותיי, היו נגועים בבוגדנות. ניתן לומר שחייתי כל רגע בהתאם למהותה של הבוגדנות.

תודה אלוהים על כך שהפכת אותי לנאורה, על כך שהראית לי שבני אדם ישרים אינם רק מדברים בצורה ישירה ותמימה, אלא גם לוקחים בעלות על האמת ועל האנושיות. תודה לך גם על כך שהראית לי שאיני כנה על פי הגדרת אלוהים, אלא אדם הנגוע באופי הבוגדני של השטן, בוגדנות שחשף אלוהים. אלוהים היקר, מעתה ואילך, אשקיע בעצמי כדי להפוך לאדם ישר. אני מבקשת שתחשוף אותי ותרשה לי להבין יותר לעומק את האופי הבוגדני שלי, כך שאוכל לתעב את עצמי, להתכחש לבשרי, ובקרוב להפוך לאדם ישר שלוקח בעלות על האמת והאנושיות.