במהלך הימים האחרונים ארגנה הכנסייה שינוי בעבודתי. כשקיבלתי את המטלה החדשה הזו חשבתי, "עליי לנצל את ההזדמנות האחרונה הזו לזמן פגישה עם אחיי ואחיותיי, לדבר איתם בבירור על עניינים שונים ולהיפרד מהם ברוח טובה". לכן נפגשתי עם מספר דיאקונים, ובתום זמננו יחד אמרתי, "התבקשתי לעזוב כאן ולעבור לעבודה אחרת. אני מקווה שתקבלו את המנהיגה שתבוא להחליף אותי ושתעבדו איתה בלב אחד ובראש אחד." ברגע ששמעו אותי אומר את המילים האלה, כמה מהאחיות שנכחו במקום החווירו והחיוכים נעלמו מפניהן. כמה מהן אחזו בידיי, כמה מהן חיבקו אותי ואמרו בדמעות, "את לא יכולה לעזוב אותנו! את לא יכולה להשליך אותנו הצידה ולהתעלם מצרכינו! …" האחות במשפחה המארחת במיוחד סירבה לתת לי לעזוב. היא אמרה לי, "זה כל-כך טוב שאת כאן איתנו. את אדם שיכול לסבול קשיים ואת טובה בשיתוף אודות האמת. לא משנה מתי היינו זקוקים לך, תמיד היית שם לעזור לנו בסבלנות. אם תלכי, מה נעשה? …" בראותי את אי-רצונם להיפרד ממני, לבי נמלא שמחה וסיפוק. ניחמתי אותם במילים אלה: "סמכו על אלוהים. כשאוכל, אחזור לבקר אתכם…"
אבל לאחר מכן, בכל פעם שנזכרתי במחזה הפרידה הזה מאחיי ואחיותיי, חשתי מועקה בלבי. תהיתי, "האם הבעות עצב שכאלה היו רק עניין שגרתי? מדוע הם התנהגו כאילו עזיבתי היא עניין נורא כל-כך? מדוע רוצה הכנסייה שאחליף תפקידים בכלל?" לבי נעטף בענן של ספקות ולכן הרביתי לבוא בפני אלוהים ולבקש את התשובות. יום אחד קראתי את "עניינים עקרוניים שיש להבינם כדי לשרת את אלוהים" ונתקלתי בקטע הבא: "אלה המבקשים לשרת את אלוהים חייבים בכל עניין לרומם את אלוהים ולהיות עדי האלוהים. רק כך יוכלו הם להשיג את הפרי של הובלת אחרים אל ידיעת אלוהים. ורק אם ירוממו את אלוהים ויעידו בשמו יוכלו הם להביא אחרים אל נוכחותו של אלוהים. זהו אחד העקרונות של שירות לאלוהים. הפרי העילאי של עבודת האל היא בדיוק העבודה שבהבאת אנשים לידיעת עבודת האל, ובכך להביאם לנוכחותו. אםהנמצאים בעמדות הנהגה אינם מרוממים את אלוהים ואינם משמשים כעדיו של אלוהים, אלא מציגים את עצמם לראווה כל הזמן…, הם למעשה מציבים את עצמם כהתנגדות לאלוהים. … הם למעשה מתחרים באלוהים על נפשותיהם של אנשים. …. לכן, אם שירותם של אנשים אינו מרומם את אלוהים ואינו מעיד על אלוהים, הם ללא ספק מציגים עצמם לראווה. גם אם הם נושאים את דגל השירות לאלוהים, הם בעצם עובדים למען מעמדם-הם. הם בעצם עובדים למען סיפוק הבשר. אין הם מרוממים את אלוהים או מעידים על אלוהים בעבודתם בשום אופן. אם מישהו בוגד בעיקרון הזה של השירות לאלוהים, זה רק מוכיח שהוא מתנגד לאלוהים" ("עניינים עקרוניים שיש להבינם כדי לשרת את אלוהים" בדברי ימי השיתוף וסידורי עבודת הכנסייה 1). ככל שהמשכתי לקרוא, כך גברה סערת לבי. ככל שהמשכתי לקרוא, כך נבהלתי יותר. תחושת הגינוי העצמי שלי הוכפלה עשרות מונים. מן הגישה שאחיי ואחיותיי הפגינו כלפיי יכולתי לראות שעבודתי לא באמת הובילה את אחיי ואחיותיי אל נוכחותו של אלוהים, אלא אל נוכחותי שלי. כעת לא יכולתי שלא לבחון מחדש מצבים רבים במהלך תקופת שהותי עם אחיי ואחיותיי. פעמים רבות אמרתי לאחות של המשפחה המארחת, "ראי כמה בני-מזל כולכם. כל בני משפחתך מאמינים. כשאני בבית, בעלי מתעלל בי כל היום. אם הוא אינו מכה אותי, הוא מקלל אותי. מילאתי את חובתי במלואה, וראי כמה מרורים שבעתי בשל אמונתי באלוהים". כשאחיי ואחיותיי נתקלו בקשיים, לא השמעתי להם את רצון האל. לא נהגתי כעדה לעבודת האל ולאהבת האל. תמיד נתתי עדיפות לגוף הגשמי וניסיתי לגרום לאנשים לחשוב שאני עצמי כה טובת-לב ומתחשבת. כשראיתי אח או אחות עושים משהו שנגד את העקרונות, פחדתי לפגוע בהם ולכן לא סייעתי ולא הנחיתי, אלא ניסיתי תמיד לשמור על היחסים שבין האנשים. בכל מעשיי, הדבר החשוב ביותר עבורי היה העמדה שלי ודמותי בלבבות האנשים. … מטרתי העיקרית הייתה תמיד לרכוש את אהדתם והערצתם של אחרים; זה הפך לסיפוק הגדול ביותר שלי. התנהגות זאת חושפת באמת את העובדה שרוממתי את עצמי ושימשתי כעדהעל עצמי. כל מה שעשיתי נעשה למעשה תוך התנגדות לאלוהים. חשבתי על דברי האל, "אני עובד בקרבכם כעת, אך אתם עדיין מתנהגים כך. אם יום יבוא ואף אחד לא ידאג לכם וישגיח עליכם, כולכם תהפכו למלכי הגבעה,[א] הלא כן? בשלב הזה, מי ינקה את האנדרלמוסיה שלכם כשתגרמו אסון ענק?" ('בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל הביאונישוב למודעות, כיצד בשרתי את אלוהים נשאתי למעשה עדות לעצמי ושיבחתי את עצמי. הם סייעו לי לראות את ההשלכות החמורות של התנהגות זו. דברי האל סייעו לי לראות שטבעי, כמו זה של שר המלאכים, יוביל אותי להיות שודדת רודנית, ושאגרום לאסון גדול. חשבתי על כך ששירותי את אלוהים לא נעשה בהתאם לעקרונות השירות הנכונים. לא רוממתי בו את אלוהים ולא העדתי בו על אלוהים, לא מילאתי את חובתי. במקום זאת, הוצאו ימיי בהתרברבות בעצמי, נשיאת עדות לעצמי, משיכת אחיי ואחיותיי לנוכחותי שלי. האם אין שירות שכזה בזוי? האם אין זה פשוט ה"שירות" שמגיש צורר המשיח? אלמלא סובלנותו ורחמיו של אלוהים, אלוהים כבר היה מקללני ומכני ארצה.
בזמנו, רעדתי מפחד ובושה; תחושה של החוב העצום שאני חבה מילאה את לבי עד להתפקע.. השתחוויתי אפיים ארצה בבכי מר והתחננתי בפני אלוהים: "הו, אלוהים, אלמלא התגלותך ונאורותך, אינני יודעת לאילו מעמקים הייתי נופלת. אני באמת חבה לך יותר משאוכל אי-פעם לשלם. תודה לך על הישועה שאתה מציע לי! תודה לך על שסייעת לי לראות את העצמי המכוער והמתועב שבעמקי נשמתי. תודה לך על שהראית לי ששירותי לך היה באמת התנגדות כלפיך. אילו הייתי נשפטת כפי מעשיי, לא הייתי ראויה לדבר מלבד קללתך, אבל אתה לא נהגת בי על פי מגרעותיי. במקום זאת פקחת את עיניי, הנחית אותי ונתת לי הזדמנות לחזור בתשובה ולפתוח דף חלק. הו, אלוהים, אני מוכנה לקחת את החוויה הזו כשיעור לשאת עמי לשארית חיי. מי ייתן שייסוריך ומשפטך ילוו אותי תמיד, ומי ייתן שזה יסייע לי להשליך מעליי בהקדם את העצמי הישן של השטן ולהפוך למשרתת יראת אלוהים באמת ובתמים, כדי שאוכל להתחיל להחזיר את החוב הגדול שאני חבה".
הערות שוליים:
א. ביטוי סיני, שפירושו המילולי הוא "שודדים שכובשים את ההרים ומכריזים על עצמם כמלכים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה