לפני שהאמתי באלוהים, לא משנה מה עשיתי, לעולם לא רציתי לפגר מאחור. הייתי מוכנה לשאת בכל קושי אם פירוש הדבר היה שאוכל להתעלות על אנשים אחרים. לאחר שקיבלתי עליי את אלוהים, גישתי נותרה בעינה משום שהאמנתי בכל לבי באמירה "אם אין סבל, אין רווח", ואף ראיתי בגישתי הוכחה למוטיבציה שלי. כשאלוהים גילה לי את האמת, הבנתי לבסוף שחייתי תחת עולו של השטן, שחייתי תחת שלטונו.
לפני זמן לא רב תכננה הכנסייה לשלוח את האחות שהייתה שותפתי לשרת בעמדת מנהיגות. כששמעתי את הידיעה, לבי צנח בקרבי. שתינו שירתנו בעבר בתפקידי מנהיגות לפני ששובצנו מחדש כעורכות. כעת אחותי תשוב לעמדת מנהיגות ותשרת את אלוהים עם פוטנציאל צמיחה בלתי מוגבל, אבל אני אהיה תקועה ליד שולחן ואבצע את חובתי באלמוניות. איזה עתיד יהיה בזה? במחשבה שנייה, נזכרתי בפתגם הישן, "יש מיליון דרכים שונות להצלחה". כל עוד אמלא את חובתי כיאות, אוכל גם אני להצליח. אני צריכה רק להכפיל את מאמציי בבקשת האמת. אם אתרכז בעריכת דרשות כך שיעבירו את האמת טוב יותר, אולי יום אחד יראו המנהיגים שאני מבינה את האמת, ואז הם יקדמו אותי, ועתידי יהיה מזהיר באותה מידה. לאחר הבנה זו החלו העבים האפורים לסגת הודות לנחישותי המחודשת. השקעתי את עצמי בעבודתי, ואכלתי ושתיתי את דבר האל כשלא הייתי עסוקה, ולא העזתי להתבטל אפילו לרגע.
יום אחד ראיתי קטע מתוך הספר 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים': "כל דבר המגביל אותך מלבקש את אלוהים ואת האמת הוא אחד מכבלי השטן. אם אתה כבול על ידי אחד מכבלי השטן, אתה חי את חייך תחת שלטונו". לאחר ששמעתי זאת לא יכולתי שלא לשאול את עצמי: "תחת איזה עול של השטן אני חיה? איזה מרעליו מפריעים לי לעסוק בחיפוש אחר האמת?" בעת שניסיתי להרהר בשקט בשאלה זו, נזכרתי במצב עמו התמודדתי לאחרונה. לאחר שאחותי נשלחה לתפקידה החדש, לא נותרתי אדישה. למעשה, נעשיתי מסורה עוד יותר לאכילת דבר האל ושתייתו, לתפילה לאלוהים ולמילוי פעיל של חובתי. על פני השטח, נדמה היה שאני שקדנית מתמיד בחיפוש האמת, אולם אם הייתם מסיטים את המסך ומנתחים זאת, הייתם מגלים שיכולתי לקבל את העובדה שפיגרתי מאחור רק משום שטיפחתי שאיפות לזנק קדימה יום אחד. תשוקתי הלוהטת להיות הטובה מכולם הייתה הסיבה שבגללה לא נעשיתי אדישה, אלא ביקשתי את האמת באופן פעיל יותר. אולם חיפושי, כביכול, אחר האמת היה רק אשליה, עיסוק בלתי טהור. אני עסקתי בחיפוש רגעי אחר האמת כדי לממש את מטרותיי האנוכיות. כשחשבתי על השנים שביליתי כחסידת אלוהים, הבנתי שכל הקורבנות שהקרבתי שולמו על ידי הרעל של השטן: "אם אין סבל, אין רווח". כך כבל אותי המשפט הזה בכבלים בלתי נראים ודחף אותי לשאוף למצוינות. כשכבר היה לי מעמד, עדיין רדפתי אחר מעמד גבוה עוד יותר. כשאיבדתי את מעמדי או לא הצלחתי להתקדם, לא נעשיתי אדישה. עדיין נראיתי כמי שמוכנה לשלם את המחיר כדי לחפש אחר האמת. אולם זה לא היה בגלל שהבנתי את האמת והייתי מוכנה להקריב עבורה. פשוט רציתי להשתמש במראית-עין של הקרבה במאמץ להצליח. אז הבנתי שגישת ה"אין סבל, אין רווח" שלי הייתה בעצם אחד מרעליו של השטן שזרם בעורקיי. נפלתי בפח. הרעל רוקן אותי מכל האנושיוּת שלי. הייתי יהירה ושאפתנית ללא כל פרספקטיבה. הכול קרה ממש מתחת לאפי. למעשה, חשבתי שהאמביציה שלי היא עדות לשאיפותיי. חשבתי שאופיי היהיר שבגללו סירבתי לפגר מאחור היה אינדיקציה למוטיבציה שלי. סגדתי לכזבי השטן כאמת וראיתי אותם כאות של כבוד במקום כאות קלון. כמה טיפשה הייתי כדי ליפול בפח של השטן כך, כדי להיכשל בהבחנה בין טוב ורע? סופסוף ראיתי כמה עלובה הייתי. גם למדתי כמה חתרני ונתעב הוא השטן. השטן משתמש בכזבים חסרי בסיס להטעות ולהשחית אותנו. זה מסיט אותנו מן המסלול, ואנחנו נשבעים אמונים למזימותיו השקרניות. כל זה נעשה ללא ידיעתנו. אנחנו חושבים שאנחנו מחפשים אחר האמת ומקריבים למען האמת, אבל למעשה אנחנו חיים בהונאה-עצמית. רעליו של השטן אכן חזקים הם! אלמלא הארתו של אלוהים, לעולם לא הייתי רואה את האמת, שהושחתתי על ידי השטן, ובוודאי לא הייתי רואה מבעד למזימותיו השקרניות. אלמלא הארתו של אלוהים, הייתי ממשיכה לחיות תחת עולו של השטן, עד שהשטן היה מכלה אותי לגמרי.
אז חשבתי על דברי האל: "אם אתם שמחים להיות כלי שרת בבית האל, העובדים בשקדנות, במצפוניות ובאלמוניות, תמיד נותנים ולעולם לא לוקחים, אז אני אומר שאתם קדושים נאמנים, כי אינכם מבקשים תמורה ופשוט נוהגים ביושר" ('שלוש תוכחות' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל הראו לי את הדרך שבה עליי לנהוג: כאחת מברואיו של אלוהים, עליי לאהוב אותו ולהשביע את רצונו ללא תנאי ולמלא את חובתי במסירות. זוהי התחושה שעל ברואיו של אלוהים לאמץ. זהו עיסוק התואם את רצונו. מהיום ואילך אעשה כמיטב יכולתי לחפש אחר האמת. אני אסתמך על האמת כדי לראות מבעד להונאת השטן ולהתנער מעולו. לא עוד ארדוף אחר דברים גשמיים. במקום זאת, אעמול באלמוניות ואמלא את חובתי כדי להשביע את רצונו של אלוהים. אפילו אם איוותר ללא דבר בסוף הדרך, אמשיך ברצון וללא חרטה, מפני שאני רק אחת מברואיו חסרי החשיבות של אלוהים. מילוי רצונו של הבורא הוא מטרתי האמיתית והיחידה בחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה