לפני שהאמתי באלוהים, לא משנה מה עשיתי, לעולם לא רציתי לפגר מאחור. הייתי מוכנה לשאת בכל קושי אם פירוש הדבר היה שאוכל להתעלות על אנשים אחרים. לאחר שקיבלתי עליי את אלוהים, גישתי נותרה בעינה משום שהאמנתי בכל לבי באמירה "אם אין סבל, אין רווח", ואף ראיתי בגישתי הוכחה למוטיבציה שלי. כשאלוהים גילה לי את האמת, הבנתי לבסוף שחייתי תחת עולו של השטן, שחייתי תחת שלטונו.
לפני זמן לא רב תכננה הכנסייה לשלוח את האחות שהייתה שותפתי לשרת בעמדת מנהיגות. כששמעתי את הידיעה, לבי צנח בקרבי. שתינו שירתנו בעבר בתפקידי מנהיגות לפני ששובצנו מחדש כעורכות. כעת אחותי תשוב לעמדת מנהיגות ותשרת את אלוהים עם פוטנציאל צמיחה בלתי מוגבל, אבל אני אהיה תקועה ליד שולחן ואבצע את חובתי באלמוניות. איזה עתיד יהיה בזה? במחשבה שנייה, נזכרתי בפתגם הישן, "יש מיליון דרכים שונות להצלחה". כל עוד אמלא את חובתי כיאות, אוכל גם אני להצליח. אני צריכה רק להכפיל את מאמציי בבקשת האמת. אם אתרכז בעריכת דרשות כך שיעבירו את האמת טוב יותר, אולי יום אחד יראו המנהיגים שאני מבינה את האמת, ואז הם יקדמו אותי, ועתידי יהיה מזהיר באותה מידה. לאחר הבנה זו החלו העבים האפורים לסגת הודות לנחישותי המחודשת. השקעתי את עצמי בעבודתי, ואכלתי ושתיתי את דבר האל כשלא הייתי עסוקה, ולא העזתי להתבטל אפילו לרגע.
