האל הכול יכול הוא אל צודק. כל אנשי אלוהים ראו את ארשת פניו המהוללת. כולנו שואפים לאהוב את אלוהים ולהשביע את רצונו, רוצים להיות נאמנים לו לעולם.

菜單

‏הצגת רשומות עם תוויות אושר אמיתי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אושר אמיתי. הצג את כל הרשומות

30.1.2019

למצוא את אלוהים הוא אושר אמיתי (חלק 2)

כנסיית האל הכול יכול, ברק ממזרח,דרך החיים

לאחר התפילה, קראתי כמה פסקאות מדברי האל: "'כסף מניע את העולם' היא פילוסופיה של השטן, והיא נפוצה בקרב האנושות כולה ובכל חברה אנושית. ניתן לומר שזוהי מגמה, מפני שהיא הוקנתה לכולם וכעת היא חלק בלתי נפרד מלבם של בני האדם. אנשים שבתחילה לא הסכימו לקבל את האמירה הזו, התרגלו אליה, וכאשר הם באו במגע עם החיים האמיתיים, הם בהדרגה הסכימו עמה בשתיקה, הכירו בקיומה, ולבסוף נתנו לה את אישורם המלא. האין זה התהליך שבו השטן משחית את האדם?" ('אלוהים עצמו, הייחודי ה" ב'הדבר מופיע בבשר'). "אך ככל שהאדם דרש יותר ויותר כספים, בני האדם החלו יותר ויותר לאהוב כסף, לאהוב רווח ולאהוב הנאה בלא-יודעין. אם כן, האם בני האדם החלו לחשוב על כסף כחשוב יותר? כשבני האדם רואים בכסף חשוב יותר, הם מזניחים בלא-יודעין את המוניטין שלהם, את שמם הטוב, את יוקרתם ואת יושרם. הם מזניחים את כל הדברים הללו, הלא כן? כשאתם לוקחים חלק בעסקים, אתם רואים מישהו אחר נוקט גישות שונות ומשתמש באמצעים שונים כדי לרמות בני אדם ולהתעשר. על אף שהוא הרוויח את כספו שלא ביושר, הוא מתעשר יותר ויותר. כל משפחתו לוקחת חלק באותם עסקים כמותכם, אך הם נהנים מהחיים יותר מכם ואתם מרגישים רע ואומרים: "מדוע אין באפשרותי לעשות את זה? מדוע אין באפשרותי להרוויח את הכמויות שהם מרוויחים? עליי לחשוב על דרך להשיג עוד כסף, לגרום לעסק שלי לשגשג." ואז אתם מהרהרים בכך לעומק.

29.1.2019

למצוא את אלוהים הוא אושר אמיתי (חלק 1)

כנסיית האל הכול יכול, ברק ממזרח, דרך החיים


אבא שלי הוא רק מורה פשוט בבית הספר היסודי, ובמהלך ילדותי התגוררנו במעונות שבית הספר סיפק לצוות. חיינו חיים פשוטים וחסכניים, כמו שעשו רוב האנשים בתקופה קשה זו. הדבר שזכור לי ביותר הוא המשחקים בשטחי בית הספר עם ילדי המורים האחרים, לאחר שעות הלימודים. אחד הילדים בא ממשפחה הרבה יותר עשירה (אמו עבדה בלשכה למימון). כששיחקנו עד שכמעט החשיך, הוא היה מכין קערה של אטריות להכנה מהירה, שולף פיסת סופגנייה מטוגנת ואוכל אותן בתאווה. אנו, שאר הילדים, פשוט עמדנו בצד והבטנו בו ברעבתנות; ניחוח נהדר נישא אלינו וגרם לנו להזיל ריר. בכל פעם שזה קרה, קיבתי המתוסכלת היתה מקרקרת בקולי קולות, מה שתמיד הביך אותי. לא ידעתי מה לעשות. באותה תקופה התמרמרתי על העובדה שבאתי ממשפחה ענייה ושלאבי אין שום כישרונות – הוא אפילו לא יכול היה להרשות לעצמו חבילת אטריות להכנה מהירה… הבטחתי לעצמי שארוויח הרבה כסף ושאנהל אורח חיים שיעורר את קנאתם של אחרים.