להיות אדם ישר זה באמת דבר נהדר!

אחד בשנת 2004, חברה אמרה לי: "כל יום את קמה מוקדם ואת עסוקה כל היום בחיתוך בדים. את מתישה את עצמך, אבל את עדיין לא מרוויחה כסף. החברה של ימינו מסתמכת על הלשון בשביל להרוויח כסף, כמו שאומר הפתגם המוכר: 'טובה לשון חלקלקה מזרועות ורגליים חזקות'. את יודעת שאני עכשיו מתעסקת במכירות ישירות – מוכרת מוצרי קוסמטיקה. לא רק שזה עושה אותי יפה, אני גם לא צריכה להתאמץ יותר מדי בכל יום. אני רק צריכה להגיד כמה מילים ללקוחות שלי ולמכור את המוצרים שלי בשביל להרוויח הרבה כסף. למה שלא תעזבי את העבודה ותצטרפי אליי למכור מוצרי קוסמטיקה?" הסתכלתי על חברתי – היא באמת נראתה יפה יותר מבעבר, ואז חשבתי שאני עובדת כתופרת מעל 10 שנים, לא באמת הרווחתי מזה כסף, ואני לא נעשית צעירה יותר.

למצוא את אלוהים הוא אושר אמיתי (חלק 2)

לאחר התפילה, קראתי כמה פסקאות מדברי האל: "'כסף מניע את העולם' היא פילוסופיה של השטן, והיא נפוצה בקרב האנושות כולה ובכל חברה אנושית. ניתן לומר שזוהי מגמה, מפני שהיא הוקנתה לכולם וכעת היא חלק בלתי נפרד מלבם של בני האדם. אנשים שבתחילה לא הסכימו לקבל את האמירה הזו, התרגלו אליה, וכאשר הם באו במגע עם החיים האמיתיים, הם בהדרגה הסכימו עמה בשתיקה, הכירו בקיומה, ולבסוף נתנו לה את אישורם המלא. האין זה התהליך שבו השטן משחית את האדם?" ('אלוהים עצמו, הייחודי ה" ב'הדבר מופיע בבשר'). "אך ככל שהאדם דרש יותר ויותר כספים, בני האדם החלו יותר ויותר לאהוב כסף, לאהוב רווח ולאהוב הנאה בלא-יודעין. אם כן, האם בני האדם החלו לחשוב על כסף כחשוב יותר? כשבני האדם רואים בכסף חשוב יותר, הם מזניחים בלא-יודעין את המוניטין שלהם, את שמם הטוב, את יוקרתם ואת יושרם. הם מזניחים את כל הדברים הללו, הלא כן? כשאתם לוקחים חלק בעסקים, אתם רואים מישהו אחר נוקט גישות שונות ומשתמש באמצעים שונים כדי לרמות בני אדם ולהתעשר. על אף שהוא הרוויח את כספו שלא ביושר, הוא מתעשר יותר ויותר. כל משפחתו לוקחת חלק באותם עסקים כמותכם, אך הם נהנים מהחיים יותר מכם ואתם מרגישים רע ואומרים: "מדוע אין באפשרותי לעשות את זה? מדוע אין באפשרותי להרוויח את הכמויות שהם מרוויחים? עליי לחשוב על דרך להשיג עוד כסף, לגרום לעסק שלי לשגשג." ואז אתם מהרהרים בכך לעומק.

למצוא את אלוהים הוא אושר אמיתי (חלק 1)

אבא שלי הוא רק מורה פשוט בבית הספר היסודי, ובמהלך ילדותי התגוררנו במעונות שבית הספר סיפק לצוות. חיינו חיים פשוטים וחסכניים, כמו שעשו רוב האנשים בתקופה קשה זו. הדבר שזכור לי ביותר הוא המשחקים בשטחי בית הספר עם ילדי המורים האחרים, לאחר שעות הלימודים. אחד הילדים בא ממשפחה הרבה יותר עשירה (אמו עבדה בלשכה למימון). כששיחקנו עד שכמעט החשיך, הוא היה מכין קערה של אטריות להכנה מהירה, שולף פיסת סופגנייה מטוגנת ואוכל אותן בתאווה. אנו, שאר הילדים, פשוט עמדנו בצד והבטנו בו ברעבתנות; ניחוח נהדר נישא אלינו וגרם לנו להזיל ריר. בכל פעם שזה קרה, קיבתי המתוסכלת היתה מקרקרת בקולי קולות, מה שתמיד הביך אותי. לא ידעתי מה לעשות. באותה תקופה התמרמרתי על העובדה שבאתי ממשפחה ענייה ושלאבי אין שום כישרונות – הוא אפילו לא יכול היה להרשות לעצמו חבילת אטריות להכנה מהירה… הבטחתי לעצמי שארוויח הרבה כסף ושאנהל אורח חיים שיעורר את קנאתם של אחרים.