אלוהים בהתגלמותו הראשונה חי על פני האדמה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי, אך ביצע את כהונתו רק במשך שלוש וחצי מהשנים האלה. הן במשך הזמן שבו הוא עבד והן לפני שהוא החל בעבודתו, הוא ניחן באנושיות רגילה. הוא שכן באנושיותו הרגילה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. לכל אורך שלוש וחצי השנים האחרונות, הוא התגלה כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפני שהוא החל לבצע את כהונתו, הוא הופיע באנושיות רגילה ושגרתית, מבלי להראות סימן כלשהו לאלוהיותו. רק לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו באופן רשמי, האלוהיות שלו באה לידי ביטוי. חייו ועבודתו במהלך עשרים ותשע השנים הראשונות הדגימו שהוא בן אדם אמיתי, בר אנוש, בשר ודם. זאת מפני שכהונתו קרמה עור וגידים רק לאחר גיל עשרים ותשע. משמעותה של ההתגלמות היא שאלוהים מופיע כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שהוא ברא בצלם בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם כבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם בעלי אנושיות רגילה. זה המעט שנדרש. למעשה, ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם. אלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם. ניתן לחלק לשני שלבים את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, מחסה, שינה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במילים אחרות, במהלך השלב הראשון, הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם מעטפת אנושית רגילה, מבלי להראות כל סימן חיצוני של על-טבעיות. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו, ובמשך הזמן הזה, אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין כדי לשרת את העבודה הרגילה של אלוהיותו. זאת מפני שבעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד כדי כך שהוא מסוגל לבצע את כהונתו. לכן, השלב השני של חייו הוא ביצוע כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהיות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו, הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין, היא שאנושיותו עדיין לא שווה לכלל העבודה האלוהית, ושהיא עדיין לא בוגרת. רק לאחר שאנושיותו מתבגרת ונעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את כהונתו. מכיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה. לעומת זאת, בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהיות מוחלטת כאחת. אילו אלוהים החל את כהונתו במלוא המרץ מרגע לידתו, אילו הוא היה עושה אותות ונסים על-טבעיים, לא הייתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית. לא ייתכנו בשר ודם ללא אנושיות, ואדם ללא אנושיות הוא לא בן אנוש. כך, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. האמירה ש"כאשר אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא כולו אלוהי וכלל לא אנושי", היא חילול הקודש, מפני שזו עמדה בלתי אפשרית שמפרה את עקרון ההתגלמות כבשר ודם. אפילו לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, אלוהיותו עדיין שוכנת במעטפת החיצונית האנושית כשהוא עושה את עבודתו. העניין הוא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהיותו לבצע את העבודה כבשר ודם רגילים. לפיכך, הגורם המניע של העבודה הוא האלוהיות ששוכנת באנושיות שלו. אלוהיותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך זוהי אלוהיות שחבויה בתוך אנושיותו. עבודתו נעשית במהותה בידי אלוהיותו המוחלטת ולא בידי אנושיותו. אולם זה שמגלם את העבודה הוא בשרו. אפשר לומר שהוא אדם וגם אלוהים, מפני שאלוהים הופך לאל שחי כבשר ודם עם מעטפת אנושית ומהות אנושית, אך גם עם מהותו של אלוהים. מכיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא נעלה על כל אדם נברא ועל כל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. על כן, בקרב כל מי שיש לו מעטפת אנושית כמו שלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם נבראים. על אף שלכולם יש אנושיות, בני האדם הנבראים הם אנושיים בלבד, ואילו
אלוהים בהתגלמותו שונה מהם. בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהיות. אנושיותו משתקפת במראה החיצוני של בשרו ודמו ובחיי היום יום שלו, אך קשה לתפוס את אלוהיותו. מכיוון שאלוהיותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות, ומפני שהוא לא על-טבעי כפי שבני אדם מאמינים, קשה מאוד לבני אדם להבין זאת. גם היום, קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. למעשה, גם לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. הסוגיה הזו פשוטה מאוד: מכיוון שאלוהים מתגלם כבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהיות. השילוב הזה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.
