הפרעות הנובעות משמועת "ה-28 במאי" (חלק 1)

בפעם הראשונה ששמעתי את השמועה הזו הוטל צל על לבי

אמי היא משיחית אדוקה. מהרגע שהייתי בוגרת מספיק כדי להבין דברים, היא נהגה לספר לי סיפורים על ישוע אדוננו ואמרה לי שישוע אדוננו הוא אל האמת היחיד. כשמלאו לי 13 שנים, התלוויתי לאמי לביקור בכנסייה. נהניתי מאוד להקשיב לדרשות הכמרים, והייתה לי אמונה רבה מאוד. השתתפתי באופן פעיל בכל שיתוף. אבל בהדרגה גיליתי שהדרשות שנשאו הכמרים לא הביאו להארה. הם תמיד חזרו על אותן תיאוריות ואותו מידע בנוגע לכתבי הקודש ולתיאוריות תיאולוגיות מסוימות. בחלוף הזמן כבר לא נהניתי כלל מההקשבה לדרשותיהם, וגם לא הרגשתי שאני מקבלת אספקת חיים כלשהי. לכן, התחלתי להגיע למפגשי השיתוף בתדירות פוחתת.

תחרות כזו מועילה לי מאוד

מאחר שבעלי לא עבד בעבודה ישרה, שתה אלכוהול תכופות ולא דאג כלל לענייני המשפחה, לעתים קרובות שקעתי במרירות ובכאב. בתקופה שבה כבר לא היה לי כוח להמשיך להיאבק, קרוב משפחה העביר לי את בשורת המלכות של האל הכול יכול. באמצעות קריאת דבר האל, הבנתי: אלוהים מביע את האמת ומבצע את עבודת השיפוט של אחרית הימים כדי להושיע את האנושות מידי השטן. הוא מנחה את האדם להבין אותו, להישמע לו ולשוב אליו כדי שהאדם יוכל לקבל את הגנתו ודאגתו של אלוהים. כתוצאה מכך, קיבלתי בשמחה את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים ומיהרתי להתחיל את חיי הכנסייה שלי. יחד עם זאת, מיד כשמצאתי דבר שעליו אוכל לבסס את חיי והרגשתי תחושת אושר ועליזות, פיתויי השטן זינקו עליי כמו חיית טרף הממהרת אל טרפה, ופרצה מלחמה רוחנית...

אם אלוהים לא היה מושיע אותי

"לולא הושיעני אלוהים, הייתי נע ונד בעולם, נאבק קשות וכאוב בחטא, כל יום עגום, חסר תקוה. לולא הושיעני אלוהים, הייתי עדיין נדרס ברגליו של השטן, לכוד בחטא ובהנאותיו, בור באשר למה שיהיו חיי. לולא הושיעני אלוהים, הייתי כאן היום בלי ברכותיי, מבלי דעת למה להמשיך לחיות או מהי משמעות חיינו. לולא הושיעני אלוהים, הייתי עדיין מבולבל באמונתי, מעביר את ימיי בחלל ריק, לא אדע במי אתן אמונתי. סוף סוף הבנתי, שידי אלוהים האוהבות אוחזות בידיי בהולכנו. לעולם לא אתעה בדרכי, כי במסלול הנפלא הזה אשאר. סוף סוף הבנתי את כוונת אלוהים ורצינותו כלפי האדם. רשמים כוזבים הוסרו לחלוטין, את בשרי ואת נשמתי לאלוהים אתן" ('לולא הושיעני אלוהים' ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). בכל פעם שאני שומעת את מזמור החוויה הזה, אני תמיד מתרגשת מאוד. לולא אלוהים היה מושיע אותי, כפי שמתאר המזמור, ייתכן שעדיין הייתי משוטטת בעולם ללא מטרה, מייגעת את עצמי במרדף אחר כסף, אפילו עד כדי כך שכבר מזמן הייתי מפסידה את חיי ומתה בארץ זרה...

משכן האל עם בני אדם

יום אחד, הלכתי לביתה של אחותי כדי לבדוק מה שלום אימנו. לפני שעזבתי, אחותי נתנה לי ספר ודחקה בי לוודא שאקרא אותו בתשומת לב. חשבתי לעצמי: הספר הזה שאחותי נתנה לי הוא בוודאי ספר רוחני. במקרה אני בדיוק מרגישה עכשיו שרוחי שוממה, זה לא מרגיש כאילו אלוהים איתי, ואני לא מרגישה מוארת מקריאת ספרי הקודש. כשאחזור, עליי לקרוא את הספר הזה בתשומת לב. אולי זה יועיל לי במשהו. אחרי שחזרתי הביתה, פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא, ומיד שקעתי אל תוך מילות הספר. ככל שקראתי בו יותר נהניתי ממנו יותר; ככל שקראתי בו יותר הרגשתי יותר שקיים אור במילים האלה, שיש בהן מנאורותה של רוח הקודש, שלא ייתכן שהמילים האלה היו יכולות להיאמר על ידי אדם רגיל. מאז שקראתי את הספר, הצלחתי להבין כמה אמיתות שלא הבנתי קודם מקריאת ספרי הקודש, ובלבי אני חשה בהירות ושמחה. אני מוכנה להתפלל כדי להתקרב אל אלוהים, ואמונתי התחזקה. מצבי הרוחני השתפר יותר ויותר. חשבתי: רק עבודתה של רוח הקודש יכולה לספק לאדם אמונה וכוח ולתמוך ברוחו של אדם ולהזין אותה. המילים בספר הזה בוודאי מגיעות מרוח הקודש. כתוצאה מכך, הדבר הראשון שאני עושה כל בוקר כשאני מתעוררת הוא לקרוא בספר הזה.

הפגת חששות תמידיים

נולדתי בארה"ב ב-1994, ואמי ואבי היו שניהם סינים. אמי היתה אשת קריירה מצליחה טיפוסית וכן עצמאית וכשרונית מאוד. אהבתי את אמי מאוד. כשהתחלתי את כיתה ב', הוריי החזירו אותי לסין כדי שאוכל ללמוד סינית, ובאותו זמן גם התחלתי ללמוד על ישוע אדוננו. אני זוכר שזה היה מתישהו ב-2004, כשיצאתי מהכיתה והלכתי הביתה וגיליתי שהיתה לנו אורחת. אמי הציגה אותה ככומרה שהגיעה מאמריקה. שמחתי מאוד, משום שידעתי שאמי כבר האמינה בישוע אדוננו במשך זמן מה. באותו יום, הכומרה האמריקאית הזו סיפרה לי כמה סיפורים על ישוע אדוננו. זמן קצר לאחר מכן, הובלתי לחדר האמבטיה, ומבלי אף לחכות לתשובתי, הכומרה הטביעה את ראשי באמבט בתנועה מהירה. תוך רגע נמשכתי שוב מחוץ למים בידי הכומרה. רק שמעתי את אמי ואת הכומרה אומרות לי בו זמנית: "ברוך הבא לחיקו של ישוע אדוננו. כולנו הכבשים האובדות." ופשוט כך, הפכתי למאמין באדוננו באופן שלא יכולתי להעלות על דעתי. לאחר מכן, הלכתי לכנסייה כל שבוע כדי להשתתף בתפילות, לשמוע את הכומרה מספרת סיפורים מספרי הקודש ולקרוא את כתבי הקודש. שמחתי תמיד והייתי בטוח מאוד בלבי בתחושה שישוע אדוננו הוא באמת טוב.

מצאתי את האור האמיתי

נולדתי במשפחה קתולית. מגיל צעיר מאוד השתתפתי במיסות בכנסייה עם סבי וסבתי. בהשפעת הסביבה ומתוך אמונתי באלוהים, למדתי לשיר מזמורים רבים ושונים מכתבי הקודש ולבצע טקסים שונים.

בשנת 2009 הגעתי ליפן ללימודים. באחד הימים פגשתי במקרה, בחדר של חבר במעונות הסטודנטים, מנהיג של קבוצת נוצרים קטנה, שהגיע כדי להפיץ את הבשורה. חשבתי: פרוטסטנטים וקתולים מאמינים באותו אלוהים. שתי הקבוצות מאמינות בישוע אדוננו. כתוצאה מכך, נעניתי להזמנתו של מנהיג הקבוצה הקטנה להצטרף אליו בכנסייה. לאחר שהאזנתי לדרשות הכמרים ושמעתי מה אחים ואחיות אומרים על כתבי הקודש, רכשתי מידה מסויימת של הבנה אודות חיי ישוע אדוננו. חוויה זו גרמה לי להרחיב את אמונתי בישוע. אך כעבור מספר חודשים הכמרים והדרשנים ביקשו מאתנו להפריש מעשר פעם בשבוע. כמו כן, בכל שבוע היינו אמורים לחלק חוברות כדי להפיץ את הבשורה. לעתים היינו עייפים עד כדי כך שהיינו מנמנמים במשך תפילת יום ראשון. כבר לא הייתה בחיינו שגרה נורמלית. באותה תקופה חלקנו עבדו וגם למדו. היה עלינו להרוויח כסף לא רק כדי לממן את הלימודים, אלא גם להוצאות יומיומיות. חיינו כבר היו די קשים, אך הם עדיין רצו שניתן להם את כספנו ואת כוחנו. היינו שרויים במתח נפשי רב ובכאב. גיליתי בהדרגה שהכמרים והדרשנים לא היו אנשים שבאמת שירתו את אלוהים. בדרך כלל, היות שהם אלה שרעו את הכנסייה, היה עליהם לעזור לנו לצמוח בחיינו הרוחניים. אך לא היה להם אכפת מחיינו. הם לא חשבו כלל על בעיותינו המעשיות, אלא רצו את הכוחות והכסף שלנו. כל מה שהם עשו נועד לתמוך בהרחבת הכנסייה שלהם ולחזק את מעמדם והשפעתם. באותה תקופה הרגשנו מרומים. כתוצאה מכך, אני וכמה מאחיי עזבנו את הכנסייה.

ברכה עקב מחלה – חיבור על אהבת האל

נולדתי למשפחה ענייה בכפר חקלאי. מאז ילדותי חייתי חיים קשים ואנשים התייחסו אלי בהתנשאות. לפעמים אפילו לא ידעתי אם אני אקבל את הארוחה הבאה שלי, שלא לדבר על חטיפים וצעצועים. מכיוון שהמשפחה שלי הייתה ענייה, כשהייתי קטנה לבשתי את הבגדים שאחותי הגדולה היתה לובשת. הבגדים שלה היו בדרך כלל היו גדולים מדי עבורי. כתוצאה מכך, כשהייתי הולכת לבית הספר שאר הילדים היו צוחקים עלי ולא רצו לשחק איתי. הילדות שלי היתה מאוד אומללה. מאז ואילך הייתי אומרת לעצמי בסוד: כשאני אגדל, אני אהיה מישהי וארוויח המון כסף. ני לא אתן לאחרים להתנשא עליי שוב. מכיוון שלמשפחה שלי לא היה כסף, נאלצתי לנשור מבית הספר עוד לפני חטיבת הביניים. הלכתי לעיר המחוז כדי לעבוד במפעל לתרופות. כדי להרוויח עוד כסף, הייתי עובדת לעתים קרובות עד 21:00 או 22:00. למרות זאת, הכסף שהרווחתי לא הספיק לי כדי להשיג את מטרותיי. לאחר מכן, כששמעתי שאחותי מרוויחה בחמישה ימים ממכירת ירקות את מה שאני מרוויחה בחודש, התפטרתי מעבודתי במפעל לתרופות והתחלתי למכור ירקות. לאחר זמן מה, גיליתי שאני יכולה להרוויח אפילו יותר ממכירת פירות, ואז החלטתי לפתוח עסק למכירת פירות. לאחר שהתחתנתי עם בעלי, פתחנו ביחד מסעדה. חשבתי שעכשיו, כאשר יש לי מסעדה, אוכל להרוויח אפילו יותר. ברגע שאוכל להרוויח יפה, באופן טבעי אזכה להערצה וכבוד מאחרים; אחרים יתחילו להסתכל עלי בהערצה ואז אוכל לחיות חיים טובים יותר. אך לאחר שהפעלתי את העסק במשך זמן מה, שמתי לב שלמעשה איני לא מרוויחה הרבה. התחלתי להילחץ. מתי אוכל לנהל חיים שאחרים יעריצו?